מדרסים כאמצעי להפחתת פציעות

דף הבית » אבידור מדיקל » מעבדה ביומכנית » מדרסים כאמצעי להפחתת פציעות
מדרסים-כאמצעי-להפחתת-פציעות

מדרסים כאמצעי להפחתת פציעות במערכת השריר והשלד

מאת פרופסור משה איילון, ד”ר יפתח חצרוני, פרופ’ מאיר ניסקה

במהלך פעילות גופנית מהווה כף הרגל את חוליית הקצה בשרשרת קינמטית, עליה פועלים כוחות תגובה מן הקרקע. כוחות אלה הם שמאפשרים את תנועת הגוף, אך במצבים מסוימים הם גם עלולים להוביל לפציעות במערכת השריר והשלד.

עוצמתם של כוחות התגובה והשפעתה המשמעותית של כף הרגל על התפקוד הביומכאני של הגוף, הופכים אותה לבעלת תפקיד מרכזי במניעה של נזק לגוף בעת תנועה. כאשר כף הרגל מתפקדת בצורה תקינה, היא תורמת להקטנת הכוחות המופעלים על הגוף ועל הרגל ולפיזורם המיטבי, ועל ידי כך מונעת פציעות.

מדוע נגרמות פציעות בעת פעילות גופנית?

כדי להבין מדוע נגרמות פציעות רבות יותר בעת פעילות גופנית, יש להבין את האופן בו פועלים הכוחות השונים על רגלינו במצבים שונים. כאשר אנו עומדים, גודלו של כוח התגובה האנכי מהקרקע שווה למשקל הגוף ומתחלק באופן שווה בין שתי הרגליים. גם בהליכה גודלו של כוח זה דומה, ושווה לכ – 1.1- 1.2 פעמים משקל הגוף. אולם כאשר אנו הולכים קטן באופן ניכר הזמן בו שתי הרגליים נמצאות בו-זמנית על הקרקע, ולכן כוח התגובה אינו מתחלק באופן שווה בין שתי הרגליים, אלא פועל במרבית הזמן על רגל אחת בלבד, לסירוגין.

במהלך השלב במחזור ההליכה בו נתמכת הרגל בקרקע, אזורים שונים בכף הרגל נמצאים במגע עם הקרקע בזמנים שונים. כוח התגובה האנכי נע מהעקב אל הבהונות, וכך אזורים שונים סופגים כוח זה. במגע הראשוני עם הקרקע הכוח מופיע בעקב, ואילו בסמוך לסוף הצעד, בשלב הדחיפה, מופיע הכוח המרבי בקדמת כף הרגל. זאת בנוסף לשינוי בעצמת כוח התגובה במהלך הצעד.על מנת להבין את גודל העומסים הפועלים על כף הרגל במהלך פעילות עצימה, נשתמש בדוגמא הבאה: המגע הראשוני עם הקרקע אצל 70% מהרצים ריצות ארוכות במהירות של 10-18 קמ”ש מתבצע עם העקב. בכל מגע מתפתח כוח אנכי של 2.5- 3 פעמים משקל הגוף. בריצה במהירות 12 קמ”ש אורך צעד של ספורטאי מאומן הוא כ-1.20מ’, לכן בק”מ ריצה כל רגל נוגעת בקרקע 416 פעם. אם נניח שמשקל הרץ הוא כ- 70 ק”ג ובכל צעד מתפתח כוח אנכי של 2.75 פעמים משקל הגוף הרי שבמהלך קילומטר ריצה אחד, כל רגל סופגת כ-80 טון. בהעמסה גדולה מסוג זה, שינויים קלים בתפקוד הביומכאני התקין של כף הרגל עלולים להגדיל באופן ניכר את הסבירות לפציעה.
כיצד ניתן לפתור תפקוד ביומכאני לא תקין של הרגל?קיימים סוגים שונים של עיוותים במנח הרגל הגורמים לליקוי בתפקוד הביומכאני. הנפוצים שבהם הם מנח ווארוס או וואלגוס ניכר וחריג, קשת אורכית גבוהה או נמוכה ועיוותים בקדמת כף הרגל. לעתים סובל אדם אחד משילוב בין כמה עיוותים. לרוב, מנח וואלגוס של החלק האחורי של כף הרגל מופיע ביחד עם הנמכת הקשת האורכית (מנח הקרוי pes planu valgus). באופן דומה, מנח ווארוס של החלק האחורי של כף הרגל מופיע בדרך כלל ביחד עם קשת אורכית גבוהה (מנח הקרוי pes cavo varus).מדרסים אורטופדיים או מדרסי ספורט מתאימים, יכולים במקרים רבים לתת מענה טיפולי לעיוותים שפורטו לעיל ולבעיות נוספות שקשורות לתפקוד ביומכאני. בין היתר משמשים מדרסים להפחתת ההשפעה השלילית של עיוות פרונציית יתר, לשיפור מנח השלד, לשיפור בלימת הכוחות, לשיפור הנוחות, לשיפור המשוב התחושתי, להקטנת הכוחות והמומנטים במפרקים, לשינוי פיזור ועצמת הלחצים בכף הרגל ולתמיכה בקשת האורכית. המדרסים ממוקמים בתוך הנעל ומקטינים או מנטרלים את השפעתם השלילית של העיוותים על הגוף, דבר המאפשר הפחתה מיטבית של פציעות ספורט.חשוב לציין כי מדרס מוכן מהמדף, שאינו מותאם לכף רגל מסוימת באופן פרטני, לא ייתן מענה מיטבי לעיוות ביומכאני כלשהו. רק מדרס שיוצר בהתאמה מיוחדת לכף הרגל של האדם לו הוא מיועד, יכול להוביל לפתרון אופטימלי לבעיה הספציפית ממנה הוא סובל.נקודה נוספת שחשוב לציין, היא שחלק מהליקויים בתפקוד הביומכאני באים לידי ביטוי רק בזמן תנועה. לכן, יתכן בהחלט כי בבדיקה פשוטה וסטטית המתבצעת בעמידה, לא יאובחנו ליקויים אלו. לכן, על מנת לאפשר אבחון מלא של ליקויים בתפקוד הביומכאני, יש לשלב בין בדיקות סטטיות במנוחה ובעמידה לבדיקות דינמיות של כפות הרגליים במהלך הליכה ו/או ריצה.

שלב חשוב וראשוני בהתאמת מדרסים הוא מיפוי של תבנית כף הרגל. מיפוי זה יכול להתבצע במספר טכניקות שונות, המתבצעות בתנאים שונים:

1. ללא נשיאת משקל ותוך איזון כף הרגל למצב נייטרלי

2. משקל הרגל בלבד בישיבה, תוך הנחת כף הרגל בתבנית ללא נשיאת משקל

3. נשיאת משקל מלא בעמידה, תוך חלוקה שווה של לחץ העמידה בין שתי הרגליים

4. באופן דינאמי במהלך הליכה

לכל אחת מהטכניקות הללו יתרונות וחסרונות. לכן, יש לבחור את השיטה המתאימה ביותר על פי הבעיה העומדת בפנינו. פרט ללקיחת תבנית כף הרגל, יש לזהות ליקויים בתפקוד הביומכאני, שכאמור, חלקם יופיע רק בזמן תנועה. מומלץ לבצע ניתוח ממוחשב של הליכה ו/או ריצה, ולשלב זאת במדידת פילוג לחצים בכפות הרגליים.

הנתונים מהבדיקה הדינאמית מועברים למחשב לקבלת מפת של הלחצים ושל עצמתם. בניית המדרס נעשית תוך שילוב המידע שהתקבל מהמדידות הסטטיות והדינאמיות גם יחד. בעזרת מידע זה ניתן להוסיף תמיכות שונות במדרס, המיועדות לחלוקת לחצים אופטימלית בין האזורים השונים בכף הרגל או לשנות בעזרת המדרס את מנח כף הרגל באופן שתבנית ההליכה ו/או הריצה תשתנה בהתאם ללקוי הביומכאני המאובחן.

לסיכום, באמצעות זיהוי ליקויים בתפקוד הביומכאני של הגפיים התחתונות והבנת השפעתם על מערכת השריר והשלד, ניתן להפחיד באופן ניכר פציעות שונות. זאת באמצעות התאמה מיוחדת של מדרסים, המונעים פציעות רבות, הן בעת פעילות עצימה והן במהלך היומיום.

השתתפו בכתיבת המאמר:

פרופסור משה איילון – מומחה לביומכניקה, מנהל המעבדה לביומכניקה (שירותיה זמינים בכל רשת אבידור מדרסים), המכללה לחינוך גופני, וינגייט

ד”ר יפתח חצרוני – מומחה באורטופדיה ורפואת ספורט, בית חולים מאיר, כפר סבא

פרופ’ מאיר ניסקה – מומחה באורטופדיה ובעיות קרסול וכף רגל, ראש המחלקה האורתופדית, בית חולים מאיר כפר סבא

פוסטים אחרונים